זמן

"אני זוכר כיצד לימדה אותי אמא לקרוא את מחוגי השעון,

הייתי בן 6 וביקשתי ממנה שתקנה לי שעון.

היא הוליכה אותי בידי החוצה ואמרה: "אתה לא צריך שעון, תראה כמה שעונים יש בעולם".

היא הראתה לי

את צילו של האקליפטוס שבגודלו בכיוונו ובצינתו אמר תשע בבוקר,

את העלעלים האדומים של הרימון שאמרו אמצע מרס,

את השן שהתנדנדה בפי ואמרה שש שנים,

ואת הקמטים הקטנים שבזוית עיניה, שריצדו ואמרו ארבעים.

"אתה רואה" אמרה,

ככה אתה בתוך הזמן.

אם יקנו לך שעון אתה תהיה על ידו. " (מאיר שלו, כימים אחדים )

אז אצלנו ביער אין אקליפטוס… אבל יש אורנים גדולים עבי גזע וצילם נודד על אדמת המחנה יום אחר יום ומסמן לנו מתי יושבים לאכול. ויש את הצל של העצים ליד מעגל התודות המסמן לנו אם חורף או קיץ (בקיץ יושבים קרוב יותר לאורן בחורף במרכז השביל). ויש את עלי השלכת המסמנים את התקצרות הימים. וגובה הנבטים המסמן כמה זמן עבר מאז הגשם. והפרחים הקטנים והגדולים, כל אחד מסמן את החודש שלו. והסדקים בקרקעית השלולית מסמנים כמה זמן עבר מאז הגשם האחרון. כל אלה שעונים הפועלים ביער תמיד. כל שנה מחדש אני מחכה לשמוע את הקריאה הראשונה "חצב" "סתוונית" "כרכום", כל פרח מתורגם אצלי לתאריך ביומן המבוגרים. 

חצב- מתחילים להכין מחברות.

 סתוונית – אותיות ראשונות. 

כרכום – הדלקת אש. 

וכך זה נמשך לאורך השנה. אך כל אלה שעונים של היער. הם ימשיכו לתקתק גם אם לא נהיה בו כל יום. 

ביום הלימודים חשוב שיהיו שעונים בית ספריים המצביעים על מעבר מחלק אחד לאחר ביום או רק מבשרים שעוד מעט תתחיל הפעימה הבאה וכדאי להתכונן (למשל: לא להתחיל משחק חדש כי עוד מעט מתחיל "זמן כיתה").

היום אצלנו מחולק לזמנים. 

זמן הליכה – ככה מתחילים אצלנו את היום. הליכה ארוכה ביער בדרך למחנה. זמן טוב של תנועה וכניסה למקצב של היער. (פירוט על ההליכה עצמה, למה היא טובה, למה אנחנו מתחילים כך את היום, מה מתרחש בנפש הילד תוך כדי ההליכה, במאמר נפרד)

זמן אוכל  – התעגלות משותפת עם המזון שהבאנו מהבית. עוצרים להקשיב (בבוקר יש יותר ציוצי ציפורים), מברכים יחד ואוכלים (ותודה להורים המשכימים ומכינים כל בוקר מזון לילדיהם).

זמן יער – מי שסיים לאכול, מחזיר את הקופסה לתיק, שם את התיק מתחת לעץ התיקים ומתחיל זמן של משחק חופשי ביער בגבולות המחנה (על גבולות אכתוב במאמר נפרד). בזמן יער הילדים יכולים לשחק במשחק דמיון, לצאת לשיטוט ביער, לשחק רביעיות (או משחק קלפים אחר בסגנון), ליצור (ציור, קליעה, שיוף, חימר, ועוד)

זמן כיתה – הזמן האהוב עלי ביום. כל הכיתה יושבים יחד על האדמה ולומדים יחד (חשוב לי להדגיש כי כל היום אנו לומדים ולא רק בזמן יער, אך על למידה ארחיב במאמר נפרד). זמן זה מורכב משתי פעימות ובו אנו לומדים יחד. הלימוד יכלול סיפור, תרגיל ביער, שיתוף, כתיבה, קריאה, חישוב, שפה, מלאכה התומכת את הנעשה במחברת ועוד ועוד.

זמן צוות – הכיתה נחלקת לצוותים וכל צוות פועל למען הקבוצה. יש המדליקים את האש ויש המבשלים את ארוחת הצהרים. יש האוספים עצים ויש הבונים מתקן למחנה. כל צוות ומשימתו.

זמן אוכל – מתעגלים שוב על האדמה והפעם כדי לאכול את מה שבישלנו בעצמנו על מדורה שהדלקנו בעצמנו (בלי גפרורים…).

זמן התארגנות – שטיפת כלים, ארגון הציוד הקבוצתי והאישי.

הליכה חזרה – שביל הצהרים שונה משביל הבוקר. קודם כל כיוון שזהו שביל אחר. ובנוסף, המקצב שלו שונה. הילדים אחרי יום שלם ביער הולכים אחרת לעומת איך שהלכו בבוקר. 

המעבר בין הזמנים הללו מלווה בקריאות שונות: יללה של תן, קריאת טווס, קריאה של עורב, רוקוקו. לכל זמן וכיתה יש את הקריאה שלהם. 

ועדיין כל הזמנים האלה הם זמנים חיצוניים לילדים. המבוגרים קבעו אותם.

מה לגבי השעון הפנימי של הילדים ?

מתי אני רעב ? מתי אני עייף ? מתי צריך לשירותים ? אצל ילדים, ובמיוחד בכיתות הנמוכות, יש להם זמנים די קבועים לכל פעולה. צריך ללמד אותם להיות קשובים לשעון הפנימי שלהם. 

ומה איתנו המחנכים ? 

לנו יש את השעון המורכב מכולם. היער. 

ומי שיודע לקרוא שעון זה, להקשיב לצלצוליו השונים, לרוח, לציפורים, לעננים, לאדמה, יודע מתי הזמן הנכון לכל דבר. כשאנו באמת מחוברים ליער. באמת קשובים אליו. נגלה כי הוא מורה לנו מתי לעבור מחלק אחד של היום לאחר. היער הוא שעון כל כך מדויק  וביכולתו ממש לומר לנו מתי להפסיק לדבר ומתי לצייר. מתי להתיישב ומתי לקום. מתי להתאסף ומתי להתפזר.

כשאני קשוב ליער המעברים בין חלקי היום נעימים ופשוטים. 

ודבר אחרון על זמן. זמן הוא כמות. הוא נצבר. ככל שאנו שוהים יותר זמן במרחב מסויים ההשפעה גדלה. מעל כל הזמנים הקטנים אצלנו ביער. הזמן אולי המשמעותי ביותר הוא 08:00-14:00, ראשון עד חמישי. כל השנה. חשיפה ארוכה ומשמעותית ליער. יש משמעות אדירה למשך הארוך הזה של שהיה ביער. עצם הנוכחות שלנו בו פועלת באופן עמוק ומשמעותי בכל הרבדים, פיזיים, רגשיים ונפשיים.

חשוב ביותר שאנו, מחנכי היער, ניתן לעצמנו זמן שהיה ביער. זמן זה צריך להתקיים לפני תחילת השנה, במהלכה וגם לאחריה. הוא צריך להתרחש מעבר לשעות הלימודים (לפני או אחרי) והוא זה התורם להפיכת מחנך היער למחנך היער הזה. היער בו הוא פועל. ומלמד את המחנך לקרוא את "השעון" המופלא של היער.