איך לימדתי לקרוא ביער?

נתחיל מהסוף; תלמידי כיתה ב' בבית הספר שלנו קוראים!

פעם ראשונה ב15 שנות ההוראה שלי שאני פוגשת כזו הצלחה. קבוצה של ילדים שאוהבים לקרוא, שצמאים לדעת עוד, שהחלק האהוב עליהם ביום הוא העבודה במחברת (שהם הכינו בעצמם בתחילת השנה), שדף עבודה מרגש אותם. ילדים ששריר הלמידה נשאר רפוי ורוצה להמשיך באימון, ולא עייף ולֵאֶה מעבודה טכנית שעה אחר שעה.

יוצאים למסע

התחלנו את כיתה א' בבניית המחנה ויצירת תחושת ביטחון במרחב. רק כשיש לנו בית, אפשר להתחיל לרהט אותו. יצרנו בעצמנו מחברות – כריכת נייר עם הדפסת עלים בשיטת אקו-פרינט, ויצרנו קלמרים מצמר בשיטת ליבוד רטוב. כשהגענו לשיעור הראשון הילדים היו מרוגשים. הם פתחו את המחברת החדשה שלהם וקיבלו את הצבע הראשון לקלמר. נבנתה אצלם ציפייה כמו שמחכים לאירוע חגיגי במיוחד. ואז, יום אחר יום, יצאנו למסע במרחבי הדימיון. סיפור של מסע, של ילדים שרוצים להשיב את השמחה לכפרם. מתוך הסיפור ציירנו במחברת דימויים, שהתגלו לנו כסימן קסום. והילדים בכיתת היער שלי נסחפים בקסם; צמאים לדעת איזו אות נלמד היום, איזה ציור נצייר במחברת.

מהפנים אל החוץ

ככל שצברנו אותיות שלמדנו, התחלנו לכתוב מילים. מילה ראשונה "אבא". מהר מאד יכולנו גם לכתוב "אהבה". הילדים התרגשו שהם יכולים להביע על הנייר דברים שעד כה נאמרו רק בעל פה. הילדים הביעו מתוך עצמם קוים שמתחברים לצורות מוסכמות. הכתיבה היא עשייה מהפנים אל החוץ. הכתיבה נובעת מתוך יכולת פנימית של הילדים ותיאום קשר עין-יד. הם יוצרים בעצמם מעשה שיש לו נוכחות בעולם, ובמיוחד בעולם המבוגרים, ומקבלים על כך חיזוק חיובי משמעותי.

לימוד חוויתי

במהלך סדר היום שלנו ביער, בהליכה, בזמן בישול ארוחת הצהרים, במשחק ובשירים – אנחנו בחוויה של שפה – משחקי מילים, חרוזים, חידות ועוד. הילדים לומדים, מתרגלים ומפנימים תוך כדי שהם בחווית ילדות עשירה. בבית הספר שלנו אנחנו מאתגרים את מושג הלמידה הברור של לשבת ליד שולחן עם מחברת. ילדים מוצאים את האותיות במקלות ביער, הולכים בשביל וכותבים אותיות בבוץ, מכינים ארוחת צהרים ותוך כדי מתרגלים איות של הירקות שאנו חותכים, ועוד אינספור דוגמאות. היער מספק לנו שיעורים מסקרנים על חיות או צמחים שאנחנו רוצים לחקור. יש לנו במחנה מגדירים מסוגים שונים ואנחנו מחפשים שם תשובות.

כמובן שגם מתרגלים במחברת וכותבים דברים שאנחנו חווים ביער – כותבים את שלבי הדלקת האש (בלי גפרורים), כותבים מתכון לקמח בלוטים שהכנו, כותבים מתכון למשחת פלא מקלנדולה שליקטנו. הילדים מתנסים בכתיבה שרלוונטית להם. הם אוהבים לכתוב על הדברים שהם אוהבים גם לעשות.

המסע ממשיך

לקראת סוף השנה לימדתי תקופת ניקוד. בדומה למסע האותיות גם כאן היה סיפור שליווה אותנו, דמויות שהילדים יכולים להזדהות איתן שעוברות מסע. לאט לאט, שומרים על הסקרנות של הילדים, וכל יום מצטרפת עוד דמות למסע, ועוד תנועה (של ניקוד) שהיא מביאה איתה. הילדים בחדוות למידה וגילוי נהנו לשמוע את הסיפור ולהתחבר לדמויות.

המשכנו לכתוב, עם ניקוד ובלי ניקוד. ככל שהכתיבה נבעה מתוך הילדים והיתה רלוונטית להם כך הם התחברו יותר ורצו להמשיך במלאכה. כן, הכתיבה עבורם היא כמו מלאכה. לומדים שלב שלב, מנסים לתייק, מתקנים עם צריך. וכמו בסריגה או אריגה נוצרות לנו שורה אחר שורה של מילים. והילדים מתחילים לקרוא. בחדווה.